שיקום קרקעות מזוהמות מזיהומי דלקים וממתכות כבדות

אדים רעילים:
כאשר דלק מתאדה, הוא משחרר אדים רעילים; מחקר שנערך בשנת 2011 מצא כי האוויר המקיף תחנות דלק יכול להכיל ריכוזים גבוהים בהרבה של אדים רעילים הגורמים לאחוז סרטן גבוה מהממוצע. מחקר שנערך על ידי המכון לאנרגיה ומשאבים (TERI) בהודו, בדק את איכות האוויר ב -40 תחנות דלק בדלהי. החוקרים ציינו כי זיהום זה צריך להיות מדאיג בעיקר עבור עובדי התחנה, אשר עשויים לבלות שעות ארוכות בתחנה מדי יום.
זיהום קרקע
הקרקע שמסביב לתחנת דלק עלולה להיהפך למזוהמת מבנזין, תופעה בעל פוטנציאל מסוכן, שכן בנזין מכיל את הכימיקל הרעיל בנזן, שיכול לחלחל למי-התהום. בשנים האחרונות נמצאו בישראל מס' קרקעות מזוהמות מדלקים: חלחול דלקים לקרקעות ומקורות מים של קיבוץ כברי וזיהום בסדר גודל גדול מאוד מתחת לאחד מבסיסי חיל האוויר המרכזיים.  
הגנה מפני דליפות
ניתן למזער את הנזקים של אדי הדלק הרעילים באמצעות מערכות יעודיות, כגון מערכת אדים. המערכת מותקנת בנקודת השאיבה התת-קרקעית של מכלי הדלק, ומשתמשת בפחמן לספיגת כל האדים שמשתחררים. ה-   EPA(הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית) פרסמה לאחרונה רשימה של מס' מערכות חדשניות שניתן להשתמש בהן כדי לזהות דליפות ממכלי תת קרקעיים, כגון מכולה משנית עם ניטור אינטרסטיציאלי, מערכות אוטומטיות למדידת מיכלים וניטור מי תהום. כמערכת זמנית, ה- EPA ממליץ על שילוב שתי המערכות האלו על מנת למזער סיכון של אי-זיהוי דליפה. 
זיהום
במאה ה-20 דלק עם עופרת היה דלק רכב קונבנציונאלי ברחבי העולם. כתוצאה מכך, קרקעות ליד תחנות דלק ישנות או אפילו עד ימינו, יכולות להיות מזוהמות בעופרת. הדרך הנפוצה ביותר להיחשף לעופרת היא באמצעות אכילה או בליעה אדמה מזוהמת בעופרת.  קבוצת הסיכון הגדולה ביותר אם כך היא ילדים, מאחר והם לעתים קרובות משחקים בעפר ולאחר מכן שמים את הידיים בפיהם. כאשר ילדים נחשפים שוב ושוב לכמויות קטנות של עופרת בדרך זו, המתכת יכולה להצטבר בגופם ולגרום נזק.