כאשר ראדון בורח מן הקרקע אל החוץ, הוא מתערבב עם אוויר צח וכתוצאה מכך הריכוז שלו נהיה נמוך מספיק כדי לא לעורר דאגה. כאשר ראדון נכנס לחלל סגור, כגון בתים, הוא יכול להצטבר לריכוזים גבוהים ולהוות סכנה בריאותית. ראדון יכול להיכנס לבית בכל מקום בו הבית פוגש את הקרקע: סדקים בקירות היסוד ובמרצפות, מרווחים סביב צינורות שירות, עמודי תמיכה, חלונות, פתחי ניקוז, חללים בתוך הקירות.
בעוד שבדרך כלל תופעה זו פחות מעוררת דאגה, ראדון מומס ממים הוא מקור פוטנציאלי אחר של הימצאות ראדון באוויר בבתים שמקור המים שלהם הם מי תהום. הסיכון הבריאותי היחיד הקשור לחשיפה ארוכת טווח לראדון הוא סיכון מוגבר לפתח סרטן ריאות. רמת הסיכון תלויה בריכוז הראדון ומשך החשיפה. המדידות והבדיקות לאיתור גז ראדון מתבצעות על-ידי גלאים המותקנים במקומות שונים בבית (בדרך-כלל בחדר השינה ובחדר נוסף). לאחר משך הזמן שנקבע הגלאים נשלחים למעבדה שם מפענחים את רמות הראדון שהגלאים מצאו.
משך המדידה של ראדון
מדידות ארוכות טווח
רמת הראדון בבתים יכולה להשתנות באופן משמעותי לאורך זמן. למעשה, אין זה נדיר לראות רמות ראדון המשתנות על פי פרמטרים שונים במהלך יום אחד, והשוני ברמות הראדון מעונה לעונה יכול להיות אפילו גדול יותר. כתוצאה מכך, תקופת המדידה לטווח ארוך תיתן אינדיקציה מדויקת יותר לריכוז הראדון השנתי הממוצע מאשר משך מדידה קצר יותר. משך מדידות לטווח ארוך הן 3 עד 12 חודשים. רמות גבוהות יותר של ראדון נצפות בדרך כלל במהלך חודשי החורף כאשר הבתים סגורים יותר. במהלך מדידות מסוג זה, הדיירים לא נדרשים לשנות את אורח החיים שלהם לאחר שמכשירי המדידה הותקנו במקומם.
מדידות קצרות טווח
מדידות ובדיקות לאיתור גז ראדון לטווח הקצר אינן יכולות לקבוע ריכוזי ראדון בשביל הערכת הצורך הראשוני לפעולה מתקנת. מאחר וריכוזי ראדון משתנים לאורך זמן, מומלץ בחום שהתוצאה של כל מדידה לטווח קצר תהיה מלווה במדידת מעקב לטווח ארוך, באותו מקום בתוך הבית, כדי לקבל תוצאות המשקפות באופן מדויק את רמות הראדון.