מטרת תחנת סניקה
מערכות השפכים העירוניות זורמות לתחנות טיהור שבהן, באמצעות תהליכים מורכבים, הופכים אותם לראויים לשימוש לצורכי חקלאות ואף השבתם לנחלים (מי-קולחין). תיאור זה היה פשטני מאוד, משום שמהרגע בו אתם מורידים את המים בניאגרה עד הרגע בו השפכים מגיעים למתקני טיהור, לוקח הרבה זמן. הצינורות שמזרימים את השפכים, הן תשתיות תת-קרקעיות שמובילות, לעיתים לאורך קילומטרים רבים, את השפכים לתחנות הסניקה. בתחנות אלו המוצקים והגזים מופרדים מהנוזלים, ולאחר מכן דרך הסנקה מזרימים את השפכים אל מתקן הטיהור.
מיקום גיאוגרפי של התחנות
מיותר לציין שתחנות אלו מהוות חלק מהותי בתהליך הטיהור. זאת הסיבה שהתחנות נבנו בחלקים שונים של המדינה, בייחוד באזורי מטרופולין, בדרך-כלל תוך שימת דגש על הצנעתן מעיני הציבור. אמנם היו מספר מקרים בהם תושבים דיווחו על ריחות לא נעימים שהגיעו מכיוון תחנות סניקה, אך לרב תלונות אלו נענו בהצבת מתקנים לנטרול ריחות
תחנות ללא הפסקה
מאחר ושפכים סניטריים נוצרים גם בחגים ומועדים, תחנות הסניקה עובדות כל הזמן. עובדה זאת יוצרת לעיתים בעיות שונות כמו הצפה או בעיות במערכת. העובדה שהתחנות עובדות ללא הפסקה מאפשרת שימור תנאי סניטריה והיגיינה כלל ארציים טובים ובכך מרחיקה התפשטות תחלואות כתוצאה מאי-טיפול בביוב. הודות לתחנות הסניקה מי הקולחין הם ללא חשש מזהמים רציניים ובכך מאפשרות שימוש בטוח במי הקולחין לצורכי חקלאות או לטובת השבתם לנהרות או לים.