טיפול בחומרים מסוכנים צריך להתבצע בזהירות הראויה. משום כך, כל הגורמים והגופים העוסקים בטיפול בחומרים שכאלה צריכים לנקוט אמצעי זהירות מסוימים ומוגדרים, אשר יקטינו את הסיכון, שעלול להיגרם כתוצאה מחשיפה לחומרים אלה. מדינות רבות חוקקו חוקים ברורים, המגדירים בצורה מדויקת כיצד יש לטפל בחומרים שכאלה, וגם קיימות אמנות בינלאומיות מסוימות, העוסקות בנושא בהרחבה. זאת משום שחשיפה אליהם בהחלט עלולה לגרום לנזקים חמורים ובלתי הפיכים, ויש לעשות כל מה שאפשר כדי לטפל בהם בזהירות, מבלי שתהיה להם השפעה על הסביבה.
התעסקות עם חומרים מסוכנים מחייבת משנה זהירות. על כן, כל אחד המתעסק בחומרים מסוכנים מחוייבים לעקוב אחרי פרוטוקולים ספציפיים על מנת למנוע מקרי אסון כתוצאה מהיחשפות.
ישנה לגליזציה נרחבת בעולם בנושא, שמטרתה הסדרת כל הקשור בחומרים אלו הבאה לידי ביטוי בהסכמים בינלואמיים המנסים ליצור רגולציה אחידה ופרגמטית.
בישראל, הגורמים המעורבים בשימוש בחומרים אלו, מחוייבים לסמן כל חומר באופן המתאים, בשביל שגורמים שאינם מכירים עולם זה, יהיו מסוגלים לנקוט את אמצעי הזהירות הדרושים. ישנם הבדלים בצורות הסימון בין החומרים המסוכנים האמורים לעבור ממקום למקום ובין אלה שנשארים במקום קבוע.
יש סימון מיוחד לכל סוג של חומרים: דליקים, מחמצנים, מתפוצצים, מאכלים, מגרים/מזיקים, רעילים, מסוכנים לסביבה ועוד.
במדינת ישראל נחקק ב1997 חוק שנקרא "חוק שירותי תובלה" וב2001 תקנות שירותי הובלה, הנועדו להסדיר שינוע חומרים מסוכנים. החוק מסביר שרק בעל רישיון רכב הובלה מסחרי מעל 10,000 ק''ג יכול לבצע שינוע של החומרים המסוכנים. כמו כן, לכל נסיעה צריך להיות אחראי תובלה ידע מקדים אודות החומרים המיועדים לשינוע, והנתיבים בהם הרכב מורשה לנסוע. בנוסף, עליו להיות מתורגל בהוראות המיועדות למצבי חירום העלולים להתרחש עקב תקלות.
בשונה מהשינוע בגבולות הארץ, שינוע לחו''ל צריך להיות בכפוף לרגולציה של אמנת בזל כמו כן ידע לגיזלטיבי אודות מערכת החוקים המקומית אליה נשלחים החומרים.
בישראל, על פי חוק שירותי תובלה שנחקק בשנת 1997, ועל פי תקנות שירותי הובלה, שנחקקו בשנת 2001, רק מי שיש ברשותו רישיון מוביל, רשאי לבצע שינוע חומרים מסוכנים. בנוסף, מי שאחראי על בטיחות ההובלה צריך לדעת לארגן את ההובלה, ובין היתר לדעת להבחין בין קבוצות שונות של חומרים ולבחור בציר תנועה המותר לנסיעה. הנהג צריך לעבור הכשרה מתאימה ולדעת להפעיל את הציוד הייעודי, שמצוי בתא הכפפות שלצדו, המיועד לטיפול באותם חומרים מסוכנים שהוא מוביל. לעומת השינוע היבשתי, שינוע חומרים מסוכנים לחו"ל דורש עמידה בהוראות, הכתובות שחור על גבי לבן באמנת בזל, והיכרות עם הדרישות ועם החוקים של מדינת היעד או מדינה אחרת המהווה צד רלוונטי בהובלה, ואשר חברה באמנת בזל.