דוגמא לשוני בין חקלאות קונבנציונאלית לחקלאות הירוקה ניתן למצוא בגישה הכללית לשימוש בריסוס ובסוגי הריסוס השונים. הייצור של דשנים כימיים מהווה כ-17% מכלל גזי החממה הגלובליים באטמוספרה. ההערכה היא כי אם כמות גזי החממה באטמוספרה שלנו לא תפחת באופן משמעותי עד שנת 2050, יהיו לכך השלכות מרחיקות לכת על האנושות כולה. יש כמה גזי חממה, אבל אנחנו שומעים בעיקר על פחמן דו חמצני. גידולים חקלאיים ועצים משתמשים בפחמן דו-חמצני במהלך תהליכי הגדילה ובכך מסייעים לניקוי את האוויר.
חקלאות ירוקה ממזערת את השימוש בחנקן סינתטי וחומרים סינתטיים אחרים (המייצרים גזי חממה במהלך הייצור). החקלאות הירוקה שואפת למקסם את איכות המזון ואת הייצור תוך איזון הקיימות של משאבים וכדור-הארץ.
החקלאות משלבת אלמנטים של חקלאות קונבנציונלית, גידולים אורגניים, מוצרים טבעיים, מוצרים מיקרוביולוגיים ועקרונות קיימות.
דוגמאות נוספות לשימושים השונים בחקלאות ירוקה הינם קומפוסט ואנרגיה חלופית.
קומפוסט הוא חומר אורגני שפורק ומוחזר כדשן ותוסף לקרקע. קומפוסט תופס מקום עיקרי בהשקפת העולם של החקלאות האורגנית.
ברמה הפשוטה ביותר, תהליך הקומפוסט מחייב יצירת ערימה של חומר אורגני רטוב המכונה פסולת ירוקה (עלים, פסולת מזון) והמתנה שהחומרים יתפרקו לרקבובית שקורת לאחר תקופה של שבועות או חודשים. קומפוסטציה מודרנית ושיטתית היא תהליך רב-שלבי, המצריך פיקוח הדוק עם תשומות מדודות של מים, אוויר וחומרים עשירים בפחמן וחנקן. תהליך הפירוק נעזר על ידי פירוק מקדים של החומר האורגני, הוספת מים והבטחת אוורור נאות באמצעות סיבוב קבוע של התערובת.
אנרגיה חלופית היא כל מקור אנרגיה שמהווה חלופה לדלק מאובנים. חלופות אלו נועדו לתת מענה לחששות לגבי דלקים מאובנים כגון פליטות הפחמן הדו-חמצני הגבוהות שלה המהוות גורם חשוב בהתחממות הגלובלית. אנרגיה ימית, הידרואלקטרית, רוח, אנרגיה גיאותרמית וכוח סולארי הם כולם מקורות אנרגיה חלופיים בהם משתמשים לטובת חקלאות ירוקה.