מאחר וחוש הריח הינו דבר סובייקטיבי, כלומר שהגדרה של ריח טוב או רע יכולה להשתנות מאדם לאדם, כמו גם עוצמת הריח, תוקנו הגדרות ספציפיות למה הוא :ריח רע" ופרמטרים למדידה האוסרים על הפצת ריח חזק, לא משנה מהיכן, במידה והוא פוגם בשגרת חייהם של אנשים הנמצאים בסמוך.
אין ספק, שריח רע יכול לפגום משמעותית בשגרת חייו של האדם, לפגוע בערך ביתו, ואף לפגוע במצבו הפיזי.
על-אף שעל-פי רב ריח הינו דבר סובייקטיבי, ישנם ריחות שיש עליהם קונצנזוס שאין הם נעימים לחוש הריח של האדם הנורמטיבי: שפכים תעשייתים וסניטריים (ביוב), הצטברות זבל וריקבון אשר במידה ומצטברים לכמות גדולה יוצרים קושי ממשי להמשיך בשגרת החיים.
מהם הפרמטרים לפיהם מודדים ריח?
קיימות שתי דרכים (ופרמטרים שונים) מרכזיות לעשות זאת:
ישנן שתי שיטות עיקריות למדידת ריח: מדידה בשיטות כימיות אנליטיות, ושימוש בחוש הריח של האדם – צוות מריחים. על כן, או שהצוות מגיע למקום עליו התלוננו (במידה ובוחרים בצוות המריחים) או שמשתמשים במערכת אולפקטומטר דרכו מפיצים ריח הזהה בעוצמתו לריח עליו התלוננו, ולאחר מכן צוות המריחים מחליט אם הוא פוגש את תקנות או חוק או שהוא עובר את הערכים שנקבעו.
מה ניתן לעשות במידה ויש מפגע ריח באזור מגוריי?
הרשות המקומית הינה האחראית העיקרית בכל הקשור לייעוץ וטיפול במטרדי ריחות ופליטות של חומרים אורגניים נדיפים בייחוד כשהמפגע קשור בשפכים או אשפה. הרשות המקומית הינם מחלקת התברואה, היחידה הסביבתית או הרשות העירונית לאיכות הסביבה.
המשרדים הקשורים לנושא ברשות המקומית הינם: מחלקת התברואה, היחידה הסביבתית או הרשות העירונית לאיכות הסביבה.
גורם נוסף שאפשר לפנות אליו זה רכז פניות הציבור במחוז הרלוונטי של המשרד להגנת הסביבה :
לגורם זה צריך לפנות אם המפגע נמצא באזור גיאורגפי שאינו תחת אחריות של רשות מקומית/ המפגע לא טופל כראוי ע''י הרשות.
אליו יש לפנות כאשר מדובר במטרד ריח אשר אינו מצוי בתחומי הרשות המקומית ו/או כאשר לא ניתן מענה מספק מהרשות המקומית. בעת שמגישים פנייה לרשויות, הכרחי למלא טפסי ריח בהם מציינים את הפרטים הרלוונטים ומנסים לתאר את אופי הריח, שכן במקרים רבים ניסיונות לאיתור מקור הריח לא עולים בהצלחה. טפסי ריח הינם הדרך הפורמלית לעדכן את הגורמים הרלוונטיים על המפגע. כמות טפסים גדולה יותר שתוגש בנוגע לאותו מפגע, ותיאורים מדויקים יותר של הריח, יעזרו מאוד להבאת הבעיה לפתרון.