התפלת מים ומים מליחים בטכנולוגיות שונות

להתפלה יתרונות כלכליים משמעותיים. מאחר ומרבית כדור-הארץ מורכב מאוקיאנוסים, מי-ים הינם משאב הטבע הנפוץ בטבע, בניגוד למים מתוקים שכמותם הולכת ופוחתת עם השנים. לעובדה זאת השפעות מרחיקות לכת ליכולת מדינות לחזות את כמות המים שברשותן: בניגוד לאספקת מים מתוקים שמושפעת מכמות המשקעים ופוחתת דרסטית בשנים שכונות, אספקת מי-מותפלים קשורה אך ורק באספקת מתקני ההתפלה.
 בנוסף, מים מותפלים אינם נופלים באיכותם ממים-מתוקים ומאחר ונוטרו ע''יי גורמים שונים על מנת לבדוק את אחוז המלחים בהם, גם היותם נקיים מבקטריות ושלל מזהמים נוטרה.

להתפלה יש גם חסרון כלכלי, שהינו עלויות הייצור הגבוהות בהשוואה להובלת מים מתוקים למשקי הבית והחקלאות, אך כשמניחים על המאזניים מצד אחד את העלות הכלכלית הגבוהה של ההתפלה אל מול הנזק הכלכלי העצום שיגרם כתוצאה ממחסור במים, עלות ההתפלה מתגמדת. לשם השוואה: "עלות התפלת 1 מ"ק מים עומדת על כ- 2.0-3.0 ₪ למ"ק, ואילו הנזקים הנגרמים עקב מחסור במים מוערכים בכ-8 ₪ לכל מ"ק שאינו מסופק לחקלאות" 

עם העלייה בפופולאריות ההתפלה ממשלות וחברות פרטיות החלו להשקיע סכומים הולכים וגדלים בפיתוח טכנולוגיות התפלה והקטינו משמעותית את עלות הייצור.  כיום, חלק ניכר מהמדינות המפותחות והלא מפותחות מקימות בשטחיהן מתקנים להתפלת מים. בישראל, תחום התפלת המים הינו משתלם במיוחד, מאחר ומרבית שטחה הינו מדבר המאופיין בכמות משקעים דלה. חורפים שכונים רבים יצרו מחסור מים ממשי ולכן ממשלת ישראל החלה לבנות מתקני התפלה, אך לא רבים.

התפלת המים פועלת על פי שתי פעולות: הפרדת המלח באמצעות ממברנות וזיקוק ע''י אידוי. טכנולוגיית הזיקוק ע''יי אידוי הינה ישנה יותר ונפוצה מאוד בחצי האי-ערב. טכנולוגיית הממברנות, שפותחה מאוחר יותר ע''יי ממציאים אמריקאיים, נפוצה בעיקר במדינות אירופאיות עם גישה לים התיכון ובארה''ב..
בישראל הוקמו בעשרות השנים האחרונות מפעלים המבוססים על שתי הטכנולוגיות, שבשנות ה-90 היו בעלי יכולת הפקה של כ - 90,000 מ"ק ביממה.   אך בשנים האחרונות, נסגרו כל המפעלים הפועלים ע''יי טכנולוגיית הזיקוק.