חומרים מסוכנים מאופיינים ע"י מאפייני הסיכון השונים שלהם המתוארים בפירוט ב"ספר הכתום" ומתחלקים על פי תשע קטגוריות עיקריות כשלחלקן ישנן תת קטגוריות.
מאפייני הסיכון לחומרים מסוכנים נותנים לנו מושג איך לפעול ומה לעשות כדי למנוע פגיעה באדם ובסביבה. מאפיינים אלה נקבעים לאחר מספר אנליזות של נתונים שנובעות מפרמטרים כמו ריכוזי מתכות כבדות, שמנים ושומנים, ערך הגבה (pH) , ריכוז חומרים נדיפים, מיקרו-מזהמים כגון הורמונים ותרופות ועוד.
מה הבעייתיות במזהמים כאלו?
כיום בארץ המודעות בנושא חשיבות הטיפול בשפכים עולה, ישנו מגוון הולך וגדל של אתרי טיפול בשפכים תעשייתים והרגולציה הולכת ומחמירה בנושא, בשנים האחרונות היתה קפיצת מדרגה גדולה בדרישות הבירוקרטיות דבר שמקשה מאד על מפעלים (במיוחד הקטנים) לעמוד בדרישות תאגידי המים משרד הגנת הסביבה והגופים הממונים השונים. במקרים רבים המפעל לא בקיא בדרישות הכלליות והספציפיות עבורו כגון היתר רעלים, היתר פליטה, אישורי מנהל, אישור אינטגרטיבי וכדומה. דבר זה גורם לפגיעה חמורה במפעל ומגיע לעיתים לשימועים וקנסות גדולים. בימים אלה ה"סבלנות" שהייתה למשרד הגנת הסביבה לגבי הפרות שונות הולכת ומתקצרת ואנו שומעים יותר ויותר על מפעלים שמשלמים מאות אלפי ועד מיליוני שקלים על זיהומים והפרות.
המצב כיום משתנה חדשות לבקרים יוצאים חוקים חדשים לגבי מה מותר ומה אסור. למרות השינויים הנישנים דבר אחד ברור- האחריות תמיד על יצרן הפסולת. על היצרן לוודא שמצא את הפיתרון המתאים ביותר לטיפול בפסולת ובמידה ובחר לשלוח אותה לאתר טיפול הוא מחוייב לוודא שהגיע ואכן טופלה ע"י קבלת ושמירת כלל האישורים .
באירופה וארצות הברית התקינה כבר הוטמעה ונכנסו בה רגישויות רבות שעדיין לא קיימות אצלנו , בפועל כל מפעל על פי סוג התעשייה , האזור בו הוא ממוקם ויעד השפכים נקבע למי הקולחין היוצאים ממנו פרמטרים שעליו לעמוד בהם מבחינת ריכוזי מלחים, מתכות כבדות וערכים אורגניים.
דוגמא מצרפת היא מפעל לטיפול תרמי הפועל בשיתוף פעולה עימנו שמזרים את הקולחין שלו לנהר ליד כאשר ריכוז המלחים(נתרן, כלוריד..) שמותר לו עולה בסדרי גודל מהריכוזים המותרים להזרמה בארץ, הצרפתים מסבירים שהרגולציה מתחשבת בספיקות של הנהר מספיק גדולות ביחס לספיקת קולחין ומאפשרות מיהול משמעותי. כלומר בפועל כל מקרה ומקרה נבחן לגופו.
בימינו אנו רואים בארץ ניצנים ראשונים של התאמה זאת למפעלי טיפול , למשל בהבחנה בין מפעלים המזרימים את הקולחין למט"שים לאחרים שמזרימים לבריכות אידוי ולפיכך אוסרים הגעה של שפכים מתעשיית הפרמאצבטיקה למפעלים השופכים למט"שים מהחשש שיגיע למי השקייה .עד שהרגולציה תתאים את עצמה ותרד לרזולוציות הנדרשות המפעלים והתעשייה ימשיכו לשאת בנטל.
כל עוד לא תהייה רגולציה מאפשרת שמנגישה ומקלה על המפעלים והתעשייה לגבי מה כן לעשות ואיך לעשות ,לעומת מתן קנסות ללא הסברים והבהרות, השוק השחור בתחום יגדל . הפסולת תגיע למקומות לא רצויים, לשוחת הביוב, לשדה או במקרים מסויימים כמו השמן השחור מהמוסכים יוברח לשטחים ולעזה כחומר בערה על אף תכונות הסיכון המצריכות טיפול ויחזור אלינו בצורת עשן הפוגע בסביבה ובנו.
לסיכום לשפכים תעשייתים מאפייני סיכון רבים ומגוונים שמצריכים טיפול והתייחסות שונה מאשר שפכים ביתיים. שפכים תעשייתים עלולים לגרום לפגיעה במים בקרקע באדם ובסביבה ולכן יש למצוא את אופן הטיפול המתאים ביותר עבור השפכים על ידי סקר שפכים מקיף, הפחתה במקור וטיפול רלוונטי. הרגולציה בארץ מתפתחת וגדלה בשנים האחרונות אך עם זאת יש לה עדיין כברת דרך.
הכותב: מאור דימינסקי מהנדס סביבה, טכנולוג ראשי (CTO) בחברת אקו אויל חץ וירומטל בע"מ