האגודה לצדק חלוקתי על ההסדר בין האוצר לכימיקלים לישראל: "הוחמצה הזדמנות לתקן עוול היסטורי"

באשר לנזק הסביבתי- בניגוד לעמדה המוצגת לציבור, טוענת האגודה לצדק חלוקתי כי ההסדר החדש אינו מונע את הנזק הסביבתי שנגרם לים המלח עבור הפקת המשאבים אך הוא מונע אפשרות לבחון את הנושא כראוי. כך לדוגמה, נוכח הנזקים הסביבתיים שנגרמים והסכנה לבתי המלון הסמוכים, לא בטוח שכל האזורים שמפיקים מהם כיום – אכן מתאימים לכך. בנוסף, ההסדר מנע אפשרות לבחון הטלת מיסוי סביבתי, נוכח ההחצנות השליליות של פעילות הפקת המשאבים ונמנעה אפשרות לנסות למזער את התרחשותם של נזקים עתידיים.
ולגבי סוגיית התמלוגים - טוענת האגודה כי ההסדר שמסדיר את סוגיית התמלוגים מצוי בחוק זיכיון ים המלח (הכולל את שטר הזיכיון המצורף לו) שחוקק בשנת 1961, מדובר על חקיקה ארכאית טרם הפרטת חברת ים המלח לידיים פרטיות. מטבע הדברים תנאיו של חוק זה וההסדרים שיצר אינם הולמים שוק חופשי ואינם עומדים בקנה אחד עם טובת הציבור.
בהתאם לתנאי הזיכיון, על כי"ל לשלם למדינת ישראל, עבור השימוש במחצבי ים המלח, תגמולים בשיעור של 5% משווי המכירות, בניכוי הוצאות מסוימות ובהפחתה נוספת של 10% מהסכום שהתקבל לאחר הפחתת הוצאות. למעשה, מדובר בתגמולים נמוכים ביותר, בשיעור הקרוב יותר לכ- 4.5% משווי המכירות בשוק.
אף על פי כן, עיון בתנאי הזיכיון מלמד כי למדינה סמכות לגבות מבעל הזיכיון תמלוגים בשיעור גבוה יותר עד 10%, בגין כמות ייצור ומכירה של אשלג העולה על מיליון טון בשנה. בפועל, המדינה לא ניצלה את זכותה ולא דרשה את השלמת התמלוגים וכעת היא מנסה להציג לנו את העלאת התמלוגים ל 10%, כהישג.
לעמדת האגודה, יש להשוות את שיעור התמלוגים לכל הפחות לשיעור (הנמוך מדי) שנקבע לנפט וגז - הנע בין 50% ל-60%. כמו כן, האגודה מציינת כי בהסדר החדש גם נעדרת התייחסות לאופן גביית תשלום התמלוג. ואין התייחסות למשאבים נוספים שכיל זוכה להשתמש בהם באופן בלעדי; כריית הפוספטים שנעשית מכוח פקודת המכרות משנת 1925; ההחזקה והשימוש הבלעדי בקרקעות נרחבות; במקורות מים; הסדרים אלו לא נבחנו.
עו"ד רויטל ברילנשטיין מהאגודה לצדק חלוקתי אמרה היום : "המדינה מפסידה כספים רבים בשל ניהול כושל של משאבי ים המלח ובעקבות ההסדר החדש, תמשיך להפסיד. הנפגע העיקרי מכך הוא הציבור ובעיקר השכבות החלשות בחברה הישראלית שזקוקות נואשות לכספי הקופה הציבורית.
לאוצר הייתה כאן הזדמנות היסטורית, להקים וועדה שתדון בנושא, לתקן עוול ציבורי שנמשך מזה שנים, להגדיל באופן משמעותי את חלקו של הציבור במשאבים אלו, ולהעשיר את כלכלת המדינה. אולם הזדמנות זו ירדה לטמיון."